כשהמוח גמיש, המציאות גם. על ניהול קונפליקטים במעגלי החיים.

סיפור מהחיים

ככה זה התחיל…
לפני שלוש שנים, פגשתי אישה אחת מיוחדת מאוד, מהמגזר הדתי-לאומי. זה היה במסגרת קורס ניהול קונפליקטים שהעברתי במכללת נתניה. היא סיפרה על הדילמה האישית, המשפחתית שהיא חווה. ביתה נישאה לבחור חרדי והיתה באותה עת בהריון מתקדם. היא כל-כך רצתה לקחת חלק ולהתקרב לבת שלה, בעיקר לקראת הלידה, אבל משהו בדפוס המחשבה שלה "תקע" אותה והיא לא הצליחה להשתחרר ממנו.

ואז היא הגיעה אלי לפגישה אחת. לקחה מה שלקחה ממנה (אז עדיין לא ידעתי מה יילד יום) ומאז נפרדו דרכנו. לפני כשנה, פגשתי אותה שוב בקורס אחר וככה היא פנתה אלי: "טובה, זוכרת אותי? שתדעי לך ששינית לי את החיים". ככה לא פחות!

וזה קרה במפגש אחד, בעיר אחת, ביום אחד ומאז החיים שלה השתנו. מה היה הקונפליקט שאיתו התמודדה? איזה דפוס מחשבה ש"תקע" אותה? רק אגיד שברגע שזיהתה אותו והבינה מה צריך "לשתול" ו"לתכנת" במקומו, נפתר הקונפליקט. ברור שזה היה תהליך, אבל ברגע ששיחררנו את הפקק ודפוס המחשבה השתנה, היא היתה מסוגלת לפתור את הקונפליקט שניהל את חייה ולהיות מאושרת יותר ומסופקת יותר מחיי המשפחה שלה.

מה בעצם קרה לה? ומה קורה לנו?

אנחנו הרי לא "לוח חלק". מניעים אותנו דפוסי מחשבה שהם תוצר של החינוך שלנו. העניין עם זה הוא, שאנחנו לא ממש מסוגלים ללמוד דפוסים חדשים, כי הרגלים קשה לשנות. אנחנו פועלים כמו טייס.ת אוטומטי.ת. ככה המוח שלנו רגיל. ולמרבה "ההפתעה", אנחנו לא מתקדמים לאף מקום, נשארים תקועים בעמדות שלנו ואותו  קונפליקט שהיינו צריכים להתמודד איתו מזמן, ממשיך לנהל את חיינו.

מה שאנחנו לא זוכרים או יודעים, הוא שהמוח שלנו גמיש. מה שקוראים:   Brain neuroplasticism = פלסטיציזם של המוח. יכולת לשנות נתיב עצבי ומכאן גם דפוסי חשיבה ישנים ולא רלוונטים.

קונפליקט = מצב שבו קיימים אינטרסים / ציפיות / דרישות מנוגדות בין צדדים, (בעבודה, בזוגיות, במשפחה, בין החברות הכי טובות), שיש להם תלות הדדית ביחס לשימוש במשאב מסוים (זמן, כסף, תפיסת עולם, תשומת לב)


?קונפליקט יכול להיות גלוי (ממחר מ ל ח מ ה)

?סמוי (אני מחייכת!? כלפי חוץ הכל בסדר. מבפנים אני אש ולהבה)

?ופנימי (מתווכחת עם עצמי. מי מנצח?)

התקופה הנוכחית מלאה בקונפליקטים, ומעצימה את אלה הקיימים ממילא בחיינו. החל מהצורך בניהול זמן בית-עבודה, המשך בדילמות לגבי כיוונים בקריירה ועד ל"סכסוך מקומי" עם עמית לעבודה, עם הבוס או עם קבלת החלטה ניהולית שאינה לרוחך. זה כמובן לא קורה מעצמו. צריך לעבור תהליך קוגניטיבי של ניפוץ מיתוסים ולהתמודד עם הטיות חשיבה, עד שזה קורה. 

אבל כשזה קורה, זה נהדר.  כי אם נשנה דפוס חשיבה, נוכל לנהל נכון יותר את הקונפליקטים שלנו ולהרוויח איכות חיים, איזון ובריאות פיסית ונפשית. מה אפשר ללמוד מהסיפור על המשתלמת שלי?

?צריך אומץ בחיים – אם לא פותחים דברים, הם נשארים בפנים ולא עושים טוב.

?קונפליקטים הם חלק מהחיים של כולנו וזה לא תמיד רע, אבל…

?כשאנחנו חווים את אותו קונפליקט שוב ושוב, זה שוחק אותנו נפשית ומשפיע על הבריאות הפיסית, כי מדובר במצב של "עקה" / stress. (עניין לפוסט אחר)

?אפשר לנהל אותם כמעט תמיד.לכל אחד מתאימה דרך אחרת.

?כשמשהו תוקע אותנו, אנחנו חייבים לעצמנו לבדוק למה.  ? תמיד, כמעט תמיד, מדובר בתהליך. לא זבנג וגמרנו.


אם את מרגישה שיש מחיר לקונפליקט, שאת לא מוכנה יותר לשלם…
אם את מרגישה שאת צריכה קצת סדר בכאוס…   
אם את מנהלת בחל"ת או נמצאת בצומת דרכים מקצועית…

זה המקום והזמן בשביל-ך, למצוא את השביל שלך!

אשמח לקבוע אתך פגישת ייעוץ ממוקדת, שבה נבחן יחד פתרונות ונציע דרכי התמודדות עם הסוגיות שעומדות על סדר היום שלך. הניסון שלי בעבודה עם עובדים ומנהלים, מוכיח שזה לא רק מחוייב המציאות, זה בהחלט אפשרי.

שלך,
טובה דוד.